Previous Lesson -- Next Lesson
י10. כיצד על החזקים באמונה להתנהג כלפי בעיות בלתי צפויות (רומיים טו: 5-1)י
ירומיים טו: 5-1 י
יאֲנַחְנוּ הַחֲזָקִים חַיָּבִים לָשֵׂאת אֶת חֻלְשׁוֹת הַחַלָּשִׁים וְלֹא לְבַקֵּשׁ הֲנָאָה לְעַצְמֵנוּ. 2 כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִדְאַג לְטוֹבַת רֵעֵהוּ כְּדֵי שֶׁרֵעֵהוּ יִבָּנֶה, 3 שֶׁכֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא בִּקֵּשׁ הֲנָאָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא כַּכָּתוּב: "וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי." 4 וַהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּכְתַּב מִקֶּדֶם, נִכְתַּב לְהַדְרָכָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ תִּקְוָה מִתּוֹךְ הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה שֶׁבַּכְּתוּבִים. 5 וֵאלֹהֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה יִתֵּן וְתִהְיוּ תְּמִימֵי דֵּעִים זֶה עִם זֶה כִּרְצוֹן הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 כְּדֵי שֶׁבְּלֵב אֶחָד וּבְפֶה אֶחָד תְּהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים, אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.י
ישאול ידע את המנהגים לגבי מזון ומשקה, אשר השתרשו מזה זמן רב. הוא התעמת מול מי שהיו חזקים ומשוחררים מהתורה והחשיב את עצמו בתור אחד מהם. אולם הוא מיד הגביל את החופש שלו באומרו כי על החזקים והבוגרים לשאת את חולשות המאמינים החדשים, כל עוד הם מאמינים בישוע. אל לנו לחיות כפי שבא לנו אלא כדי לרצות את המאמינים שאינם בטוחים לגבי כל הדברים. לעשות כן משמעו לפעול לטובת אחרים והנאתם מה שחשוב יותר ממימוש תענוגותינו ורצונותינו.י
יעיקרון זה מנתק את הרוח הצרה של האנוכיות בקהילה מצד כולם. אנחנו לא מתכננים את חיינו, עבודותינו והזדמנויותינו לפי חלומותינו אלא כדי לשרת את ישוע ואת החלשים באמונה, המוקד של חשיבתנו אינו "אני" (האגו), אלא ישוע וקהילתו. ישוע לא חי עבור עצמו אלא ויתר על תהילתו והפך לאדם. הוא סבל את האשמות, עלבונות והייסורים כדי להציל את העולם, ולבסוף מת עבור כולם, מבוזה כאילו שהוא פושע, להושיע אפילו את הפושעים ולחזקם.י
יישוע חי לפי כתבי הקודש; חיים של ענווה, שפלות רוח וסבלנות יוצאת דופן. הוא השתמש בתנ"ך כמדריך ומקור לגבורה בשירותו. על מי שרוצה לשרת בקהילה או בין מי שדוחים את המשיח להיות מושרש היטב בדבר האלוהים, אחרת הוא יאבד את העוצמה והשמחה של שירותו.י
ישאול סיכם את עיוניו הארוכים בנושאים אלה מצביע על כך שאלוהים הוא אלוהי סבלנות ונחמה (רומ' טו: 5). הבורא עצמו צריך סבלנות כדי לשאת עם בני האדם האנוכיים, העקשניים. הוא מוצא נחמה רק בבנו, ישוע, בו שוכנת הנאתו. בכך שאול מדריך את התפילות ברומא לרוח של סבלנות ונחמה כדי לתת לקהילה את אחדות אשר באה לא מהמאמינים אלא מהמשיח בלבד, כי רק בו מחשבות הקהילה מאוחדות. אין הצלחה או איחוד בקהילה אלא כשזה מגיע ישירות מהמשיח. לאחר מכן כולם משתתפים יחד בהלל ולומדים בוודאות כי אלוהים, השופט, הבורא של היקום הוא אביו של ישוע המשיח אדוננו.י
יישוע לבדו ריצה אותנו לאלוהים הקדוש בייסוריו ומותו. הוא קנה לנו, בתחייתו מן המתים ועלייתו אל השמים, אימוץ ולידה רוחנית שנייה כדי שנהיה זכאים לשמוח ולהלל את אביו של ישוע המשיח כאבינו הרחמן. כפי שהוא ובנו הנם אחדות מושלמת, רוחנית, כן גם חברי הקהילה צריכים לקשור את עצמם לישוע באיחוד בלתי ניתן להפרדה.י
יתפילה: אבינו שבשמים, אנו מרוממים אותך כי אדוננו ישוע המשיח גילה את אבהותך כלפינו, ריצה אותנו לך וקשר אותנו לרוח הקודש באחדות אהבתך. תן לאהבה הזו להגשים את האיחוד הרוחני המושלם בקהילותינו למרות הדעות השונות בקרב המאמינים.י
ישאלה: י
י 91. מה משמעות הפסוקים ברומ' טו: 6-5?י