Previous Lesson -- Next Lesson
יח) אות הנביא יונה (מתי יב: 45-38)י
ימתי יב: 42-38 י
י38 אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים פָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ: "רַבִּי, רוֹצִים אָנוּ לִרְאוֹת מִמְּךָ אוֹת." 39 הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. 40 כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת. 41 אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן. 42 מַלְכַּת תֵּימָן תָּקוּם בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְתַרְשִׁיעַ אוֹתוֹ, כִּי בָּאָה מִקְצֵה הָאָרֶץ לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִשְּׁלֹמֹה כָּאן." (יונה ב:1, מרק' ח: 12-11, לוק' יא: 32-29, אפס' ד: 9, פטר"א ג: 19)י
יהיהודים דרשו אות מישוע, לא מתוך אמון ואהבה אלא במטרה לפתותו כדי למצוא תירוץ לחוסר אמונתם באלוהותו. כאלה הם בני האדם; הם לא רוצים להאמין אלא לבקש טיעונים והוכחות חומריות לקיומו של אלוהים. הם לא מייחסים חשיבות למשיח ואף אינם מכירים את רוח הקודש. איש לא יוכל להוכיח להם את אחדות רוח הקודש בשל קשי ליבם. גם אנו איננו מאמינים בשכלנו תחילה, אהבתו של המשיח מעניקה לנו השראה לאמונה שהנה מתנת אלוהים. אמונה דורשת אומץ ודאי מדעתנו ואת הסכמת ליבנו כדי שנתגבר על הספקות שבתוכנו.י
יטבעי לאנשים גאים לשים תנאים לאלוהים ולאחר מכן להשתמש בזה כתירוץ לא להיכנע לו. על אף שהמשיח תמיד מוכן לשמוע ולענות על רצונות קדושים ותפילות, הוא לא יספק תאוות מושחתות ומחשבות סוטות. מי שמבקשים מהמניעים הלא נכונים, מבקשים ואין להם (יעקב ד: 3).י
יאלוהים העניק למי שאינם מאמינים אות על-טבעי שהיה מעבר להבנתם האנושית וניסיונם המעשי, "אות יונה הנביא." זה נועד לגרום להרשעה ולהוות אות גדול להיותו המשיח. על-ידי התחייה "הֻפְגַּן שֶׁהוּא בֶּן־אֱלֹהִים בִּגְבוּרָה" (רומ' א: 4). זה היה האות שהשלים הכתיר והתעלה על כל השאר. "וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ" לניסים הקודמים, אולי יאמינו לזה (שמות ד: 9), ואם זה לא ישכנע אותם, דבר לא יעשה זאת. עם זאת מי שאינו מאמין באירוע ההיסטורי נמצא באפלה. המשיח הטיף לתלמידיו, לאחר תקומתו מהמתים, את אותו מסר כמו יונה, שלאחר שיצא מבטן הלוויתן קרא לאנשי נינווה לשוב בתשובה. התגלויות המשיח ודבריו לאחר תקומתו הינן ההוכחות הבלתי ניתנות להפרכה של אלוהותו. ישוע, לפני מותו, חזה את תקומתו הגדולה מספר פעמים בפני תלמידיו ושומעיו כדי שהם יאמינו בעת ההתרחשות.י
ימרבית היהודים דחו את ישוע, למרות שדיבר בגבורה אלוהית. דבריו הרחומים מצאו את דרכם לאוזניהם, וליבם נעשה קשה. שלא בדומה לבני נינווה, שבצער קיבלו את דבר אלוהים מהנביא יונה ושבו בתשובה. עם זאת היהודים לא פנו לאדונם למרות שדברו נהיה לבשר ושכן בתוכם. לכן כמיהתם לידיעת האמת באה לסיומה. הם האמינו כי איש מלבדם לא יוכל להיות בקיא בתורת משה, ושהם היו צדיקים ומושלמים.י
יהתנ"ך מזכיר לנו כי מלכת שבא באה לשלמה החכם מאזורים מרוחקים של ערב הסעודית לשמוע את חוכמת אלוהים מפי המלך. אולם היהודים שהיו קרובים למשיח דחו בלעג את חוכמת אלוהים שהתגלתה אליהם.י
יעכשיו, מה בנוגע לך? האם תרצה לשמוע את דבר המשיח? האם נסיו הגדולים ותחייתו מרגשים אותך? האם אתה כמה לשכינת החוכמה של אלוהים בך? או האם אתה נוהג כיהודים שהקשו את ליבם ודבקו בצדקנותם? האם אתה מהשטן? או האם פנית לאלוהי החיים כאנשי נינווה, שלאחר ששמעו את הקריאה, שבו בדמעות, האמינו בדבר אלוהים ונושעו מזעמו?י
ייש הטוענים, כיום, כי המשיח לא נשאר שלושה ימים ושלושה לילות בקבר כמו יונה בבטן הלוויתן. הם מסיקים מהבשורה על פי יוחנן כי ישוע מת ביום שישי אחר הצהריים וקם שוב ביום ראשון בבוקר לפני הזריחה.י
יזוהי שאלה הגיונית, נשיב עליה כדלקמן: אין זה נדיר בשפה להתייחס לחלקו של יום כמו ליום שלם. לדוגמה: אם אתה מתבקש לומר כמה ימים הייתה מחוץ לעיר, תוכל לומר שלושה ימים, גם אם עזבת את העיר בליל שני וחזרת בבוקר יום רביעי. באופן כללי, יממה בלוח השנה העברי מתחילה בשקיעה, שזה תחילת שעות הלילה; וממשיך לזריחה, המסמלת את תחילת שעות היום. הזמן החולף שלרוב מיוחס לקבורת ישוע היה חלק משעות היום של יום שישי, ליל שבת, שבת בבוקר, וראשון בלילה. חלקו של יום בלוח השנה העברי נחשב כמו יום שלם. חלקו של יום בלוח השנה העברי יכול להתבטא גם ביום אחד ולילה אחד. לכן, "שלושה ימים ושלושה לילות" אינו מציג סתירה מבחינת הביטוי של הזמן שחלף, בו ישוע היה בלב האדמה. ההפניה של יום ולילה משמשת בשמואל א ל:12: "כִּי לֹא־אָכַל לֶחֶם וְלֹא־שָׁתָה מַיִם, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת." משך זמן זה, למעשה, לא היה שלושה ימים מלאים אלא פחות, שכן הוא אכל ביום השלישי. באסתר אנו קוראים: "וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד: 16), ולאחר מכן בפרק ה: 1 נאמר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי... וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית." למרות שמצאה חסד ביום הזה, הזמן אמור היה להיות שלושה ימים. אנו קוראים גם בדברי הימים ב י: 5, "עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי", ולאחר מכן בפסוק 12 אנו קוראים שהאנשים באו אל רחבעם ביום השלישי. למרות שחלק משלושה ימים (וגם לא שלושה ימים שלמים) עברו, העם הבין את הנחייתו. בבראשית מב: 18-17 חלק קטן משלושה ימים נחשב כשלושה ימים, כי יוסף דיבר אל אחיו בסוף היום הראשון ולאחר מכן יום עבר והוא דיבר אליהם ביום הבא וזה נחשב כשלושה ימים. אם אדם מת חצי שעה לפני השקיעה, היום נחשב כיום שלם, למרות ששעות היום חלפו לחלוטין ורק חצי שעה נותרה מהן.י
יתפילה: אב קדוש, אנא סלח לאהדתנו לרוחות המתנגדות לרוחך הנאמן. תן לנו אמונה אמתית בבינך, סלח לקשי ליבנו והער אותנו לשמיעת הבשורה. עשה ונשוב באמת ברגע שאנו שומעים את קריאתך יחד עם כל המאמינים בתחייתך המהוללת.י
ישאלה 127: מי שייך לדור המרושע הנואף?י