Previous Lesson -- Next Lesson
יא) עקרונות ההטפה הבסיסיים (מתי י: 15-5)י
ימתי י: 6-5 י
י5 אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר אֵלֶּה שָׁלַח יֵשׁוּעַ בְּצַוּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: "אַל תֵּלְכוּ לְדֶרֶךְ הַגּוֹיִים וְאַל תִּכָּנְסוּ לְעִיר שֶׁל שׁוֹמְרוֹנִים, 6 אֶלָּא לְכוּ אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל". (מתי טו:24; מרק' ו:7- 13; לוק' ט:2- 6; מה"ש יג:46)י
יבתחילת שירותו, המשיח הנחה את שנים עשר תלמידיו שלא ללכת אל העולם כולו אלא לבני עמם, כי עמים אחרים עדיין לא היו מוכנים להטפה ורוח הקודש עדיין לא שכן ברחבי העולם. המשיח הציג את מלכותו ליהודים האבודים תחילה, בהתאם להבטחת אלוהים לאבותיהם וקרא להם לתשובה אמתית ותקווה חיה.י
ילמשיח הייתה דאגה עדינה ייחודית לבית ישראל; שהיו "אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת" (רומ' יא: 28). הוא הביט בהם בחמלה ככבשים שאבדו, כרועה היה עליו לאוספם מבין השבילים הצדדיים של החטא והמשוגה ואילולי השיבם היו משוטטות שם לנצח.י
ימתנגדים טוענים כי במתי י: 5 -6 נאמר שישוע המליץ לשנים עשר תלמידיו להטיף לכבשים האבודות של בית ישראל. במתי טו: 24 נאמר כי הוא השיב ואמר, "לֹא נִשְׁלַחְתִּי אֶלָּא אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל"; עם זאת במרקוס טז:15, אמר ישוע "לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה".י
יאנו נשיב כי הדברים שישוע אמר לשליחיו היו להטיף לבית ישראל תחילה כדי שלאחר מכן יטיפו לשאר העולם. התנ"ך מדבר, מתחילתו ועד סופו, על כך שיש לדאוג לעם הברית תחילה ולאחר מכן לאומות האחרות. היה זה נכון שלבני יעקב תינתן עדיפות עלפני אחרים.י
ימתי י: 10-7 י
יוּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: 'קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!' 8 רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים; חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ. 9 לֹא תִּקְחוּ זָהָב וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא נְחֹשֶׁת בְּכִיסֵי חֲגוֹרוֹתֵיכֶם; 10 לֹא תַּרְמִיל לַדֶּרֶךְ, לֹא שְׁתֵּי כֻּתָּנוֹת, לֹא נַעֲלַיִם וְלֹא מַקֵּל, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לְלַחְמוֹ. (מתי ד:19; מרק' טו:17; לוק' י:1- 12)י
יתוכן הטפת השליחים היה כפול: להטיף ולרפא. נושא הטפתם היה המשיח עצמו עם סמכותו, אמתו, ואהבתו. התלמידים התרשמו מעומק ליבם, מאישיותו של מורם, חמלתו וגבורתו. הם העידו על מה שראו וחוו. הם הכירו בכך שבאישיותו של המשיח, מלכות אלוהים החלה, התגשמה והפכה מוחשית, נראית לעין. לכן, החדשות הטובות שלהם נבדלו מדיבורו של המטביל, ביחס למלכות הקרבה, כי הם חוו את היות ישוע המלך האלוהי המתאים. הם לא הטיפו מלכות רחוקה אלא הכריזו כי המלך האהוב כבר בא.י
יתלמידי המשיח לא דיברו בלבד אלא קרבו אחרים למלכותו בגבורתו השוכנת בהם. הבשורה מרמזת על גבורה אלוהית ולא על מילים ריקות או תיאוריה חסרת חיים.י
יאמת זו מראה כי מטיפים יהפכו לאין אם הם מציגים רק הדי מילים במקום גבורה. המשיח כיום מוכן לניצחון דרך משרתיו כשם שאז ניצח דרך שליחיו; אבל בשל גאווה, אמונה קטנה וקשי לב הוא אינו יכול לעשות רבים ממעשיו, כיוון שניסים הנם עמידים במקום בו אהבה מושלמת מאוחדת עם אמונה פשוטה. המשיח רוצה לעשות את אותם הניסים דרך מאמיניו השלוחים כפי שהוא עצמו עשה בהיותו בארץ. קריאה זו מנחה אותנו לתשובה כדי שנלמד לשרת מתוך חמלתו!י
יחִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ. 9 לֹא תִּקְחוּ זָהָב וְלֹא כֶּסֶף וְלֹא נְחֹשֶׁת בְּכִיסֵי חֲגוֹרוֹתֵיכֶם; 10 לֹא תַּרְמִיל לַדֶּרֶךְ, לֹא שְׁתֵּי כֻּתָּנוֹת, לֹא נַעֲלַיִם וְלֹא מַקֵּל, כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לְלַחְמוֹ (במד' יח:31; מה"ש כ:33; קור"א ט:14; טימ"א ה:18)י
ימשרת מועסק רוצה לקבל את שכרו לאחר שביצע בנאמנות את חובתו. הוא גם רוצה עבודה קבועה, אולם המלך השמימי מנע משליחיו מלקבל כל שכר או משכורת, לבצע עסקה או להרוויח מדברו. הוא הורה להם להגיש את שרותם חינם, לחיות מתוך אמונתם במשיח ולא לבטוח בכסף, רכוש או תרומה. המשיח משחרר אותנו לחלוטין מאהבה לכסף שנאהב אותו לבדו ונבטח בהשגחתו הקבועה.י
ילמי שהייתה בידם גבורה לרפא מחלות הייתה הזדמנות להתעשר. מי לא ירכוש כזה מרפא בכל מחיר? לכן הם הוזהרו על-ידי המשיח שלא לעשות רווח מגבורה רוחנית. עליהם לרפא חינם, כדי להדגים את טבעה של מלכות הברית החדשה, הנעשית, לא בחסד בלבד אלא בחסד חינם.י
יהמשיח, כמו כן, מנע משליחיו רכישת בגדים נוספים ונעליים, כדי שיוכלו לשרת ללא משא כבד וילכו בלא נטל ודאגות העולם. לך לשירות האדון כפי שאתה. אינך זקוק לנשק ולא להגנה מיוחדת, כי מלאכי אלוהים יגנו עליך. בכל מקום בו תציע את גבורת אלוהים למאזיניך והם יחוו את ישועת נפשם וגופם, ההודיה צריכה לשוב לאלוהים לא אליך. הוא יאכיל אותך וילביש אותך. עם זאת, לא מומלץ לאגור הספקה, וגם לא לתכנן לצבור כסף בבנק, כדי שאמונתך לא תיחלש, כי מלכות אלוהים נשארת רוחנית ולא חומרית. לשלוחים על ידי המשיח, יש את הסיבה יותר מכל אדם אחר לתת בו אמון להספקה הדרושה. ללא ספק, רצונו לדאוג למי שעובד עבורו. למשרתי המשיח יהיה לחם די ויותר. כשאנו עומדים בנאמנות לאלוהים וחובתנו ומקפידים לעשות היטב את עבודתנו, נוכל לגולל את יתר דאגותינו על אלוהים. הנח לאלוהים לדאוג לנו כפי שהוא חושב לנכון.י
יהמשרתים יכולים לצפות כי אלה שאליהם נשלחו יספקו להם את הנדרש, כי הפועל ראוי ללחמו. אל להם תמיד לצפות להיות ניזונים בידי ניסים כאליהו אלא להיות תלויים באלוהים שישפיע על ליבם של מי שהם נמצאים בקרבם, להיות להם למלך ולדאוג להם. אף-על-פי שאל למשרתי המזבח לצפות להעשיר מהמזבח, הם יכולים עם זאת לצפות לחיות עליו ובנוחות. משרתים הינם וחייבים להיות, "פועלים", והנאמנים ראויים "ללחמם," כדי שלא יאלצו לעבוד בעבודה אחרת כדי להרוויחו. המשיח מצפה מתלמידיו לבטוח באלוהים ולא בבני ארצם לספק להם את כל מה שדרוש להם כדי לחיות. אם תטיף להם ותשתדל לעשות טוב ביניהם, לבטח יתנו לך לחם ושתייה מספיקים לצרכיך: ואם כן, אל תקווה לקבל עוד. אלוהים יגמול לך בבוא הזמן ועד אז קבל את הספקתו. עם זאת, שאול השליח מציע שכל משרת של אלוהים יעבוד עם הידיים כדי להבטיח את היומיום ולא להיות תלויי בתרומות. כל משרת של האדון ישאל את אדונו כיצד הוא או היא יוכלו לשרתו באופן הטוב ביותר בהתאם להדרכתו.י
יתפילה: אבי שבשמים, אנו מתביישים באמונתנו המעטה ואהבתנו המעטה לך, חוזרים בנו מנטייתנו לממון העוולה. אנא סלח לאנוכיותנו ולמד אותנו ללכת בעקבות המשיח בנאמנות, ללא כל עניין אישי או רווח. עזור לנו לקבל ממנו גבורה ואהבה לסייע לנזקקים, לחלשים, לכבולים תחת גבורת השטן וכל מי שרוח הקודש מדריך אותנו אליו. קרא לאנשים רבים מעמנו לשרת כי הקציר הוא באמת רב, אולם מעטים הפועלים הנאמנים. לכן, אדוני, שלח פועלים רבים לקצירך.י
ישאלה 100: מהן חמשת המצוות הראשונות שנתן המשיח לתלמידיו בנוגע להטפה?י